יום הזיכרון 2014: פגיעה, זלזול וכאב. מכתב פתוח לראש ממשלת ישראל

By on May 3, 2014

שנה נוספת עברה מאז יום הזיכרון האחרון. ימים ולילות ארוכים מדי ללא אבא. כבר 12 שנים שאנחנו ממתינים שיגיע הוא בחזרה אל בית המשפחה.

כאב, געגוע, זיכרון, סיוטים בלילות, פחדים מרעשים לא צפויים ומה לא? אך כעת גם ממשלה שמובילה מדיניות אטומה ומסוכנת. אתה בנימין נתניהו, אחראי לכל זאת.

החלטת להתעלם מאיתנו– משפחות השכול. אלמנות ואלמנים, הורים שכולים, יתומים ופצועים. פנינו אלייך, ביקשנו להיפגש ולדבר על הצעדים שהחלטת לקדם. ביקשנו הסברים. אך לא רק כי לא ענית לנו, אלא המשכת להוביל פעם אחר פעם מהלך של שחרור רוצחי בני משפחתנו וללא כל הכנה. קיבלנו הודעות טקסט מחברים ולעיתים נידהמנו לגלות את החדשות המעזעות דרך אתרי החדשות השונים. אנא הסבר לי מדוע משפחה שכולה ראויה להתעורר אל בוקר בהיר ולעמוד אל מול כותרות שחורות של שחרור רוצחי יקיריהן וללא כל הכנה נפשית? מדוע האטימות והזלזול.

מר נתניהו, אני מעוניין לשאול אותך שאלה: “הממשלה החליטה לשחרר מחבלים ואני שואל: למה? תמורת מה? מה קיבלנו? החצייה הזו של קו, של שחרור מרצחים, זו חצייה מסוכנת במאבק נגד הטרור.”

אבקש להמשיך ולהוסיף: “הדבר הזה פסול ומשקף חולשה ואובדן דרך. הממשלה איבדה את הדרך, אם בכלל הייתה לה דרך לאבד”.

להזכירך מר נתניהו, שאלתי הנה ציטוט מדברייך בחודש אוגוסט 2008. אנא הסבר לי היכן אבדה דרכך ומה השתנה בקרב אותם רוצחים אשר החלטת כי הם ראויים להשתחרר ולחזור אל ביתם. מדוע ביטחון המדינה כבר איננו חשוב ומדוע המשפחות השכולות בישראל נירמסות פעם אחר פעם על ידיך ועל ידי חברייך לממשלה?

בנימין נתניהו, בנאומך באו”ם באוקטובר 2009, הצגת את עצמך כראש ממשלת ישראל וטענת כי אתה מייצג את האזרח הישראלי ואת העם היהודי. מר נתניהו, אנא הסבר לי מדוע מנהיג העם היהודי משחרר רוצחים פעם אחר פעם בידיעה כי באופן טבעי הם חוזרים אל מעגל הטרור ובשם האידיאולוגיה שלהם ממשיכים הם שוב לרצוח בנו.

אחריות? מנהיגות?ערכים? כל אותם אלו הם חלק ממשוואה שלא מתקיימת בממשלתך.

מר נתניהו, האמנתי בך בעבר אך כיום נישארתי לצד רבים אחרים, מוכה וכאוב, מאוכזב ושבור, מבולבל ופגוע.

בשמם של הנירצחים הרבים ובשם המשפחות השכולות, אני מקווה כי נתעורר מהסיוט החדש אשר הצבת בפנינו וכי הכאב שגרמת לנו יתחלף במעט שלווה. תקופה ארוכה וקשה עוברת עלינו. מציאות שקשה להאמין כי מתקיימת. אני מאחל לעם ישראל כי לא ידע צער וכי נדע להתחזק ולצעוד יד ביד.

– קובי קמחי איבד את אביו- רמי קמחי ז”ל בפיגוע התאבדות בראשון לציון בשנת 2002. קמחי, נואם ומרצה בנושא טרור ואנטישמיות גלובלית, הנו מייסד מגזין טי אל וי פייסס ומשמש כיו”ר ארגון ניפגעי טרור- ארגון לב אחד, אשר מטפל ומאחד ניפגעי טרור מסביב לעולם.

Comments

comments

One Comment

  1. אמיר

    May 3, 2014 at 5:03 pm

    ישר כח ובתקווה כי מילים אלה אכן יגיעו אל המקום שלהן. יש צורך לשנות לא מעט בבית ישראל ובבירת ישראל